כהן יורם נ' וורלדוויד ריזורטס בע"מ

פסק דין

הצדדים לתביעה ותמציתה

1.התובעים הינם בני זוג . הנתבעת הינה חברה העוסקת בין היתר בשיווק ובמכירת זכויות נופש ורשומה בישראל. ביום 15/10/01 חתמו התובעים על "הסכם רכישה" ב – oasis club, מספר חוזה 40545 (להלן : "הסכם הרכישה", צורף כנספח א' לכתב התביעה). הצדדים להסכם הרכישה הם התובעים מצד אחד ו"החבר המייסד" מצד שני, המוגדר בהסכם הרכישה כ – Grangefield International Ltd, שמקום מושבו באיי הבתולה הבריטיים (להלן : "החבר המייסד"). בשולי הסכם הרכישה חתמו התובעים, כרוכשים; הנתבעת, כעד לחתימה וכנציג המשווק בארץ. הסכם הרכישה שצורף אינו חתום על ידי החבר המייסד.

2.במסגרת הסכם הרכישה רכשו התובעים זכות לנופש העומדת לניצול פעם בשנתיים במלון Grangefield oasis club בקוסטה דל סול (להלן : "המלון"), בעונה "הכחולה" (שאינה מוגדרת בהסכם הרכישה), סוג יחידה T1 , כשימי הכניסה מוגדרים ש' עד ש' (שבת עד שבת). תמורת זכות זו, בתוספת דמי עריכת ההסכם, דמי תחזוקה לשנה הראשונה, דמי חברות בחברת RCI שילמו התובעים סכום של 7,000$, שהיה שווה ערך בשקלים לסך של 30,730 ₪. סכום זה שולם בכרטיס אשראי. במצורף להסכם הרכישה קיבלו התובעים נספח המפרט על מהותה של חברת RCI (חברת תחלופה באמצעותה ניתן להמיר את שבוע הנופש בשבוע במלון אחר), נספח המפרט בונוס שקיבלו וכן "טופס גילוי נאות". בתביעה שבפניי מבקשים התובעים את ביטולו של הסכם הרכישה והשבת הכספים ששולמו בעקבות חתימתו.

טענות התובעים, בתמצית:

3.לטענת התובעים, הסכם הרכישה נחתם אגב שימוש בשיטות שיווק אגרסיביות ופסולות: לטענתם, הם קיבלו הודעה כי זכו במתנה ועל מנת לקבלה הם הוזמנו למשרדי הנתבעת. במשרדי הנתבעת נערכה מצגת, בנוכחות אנשים רבים ולמעשה התברר כי מדובר במפגש שיווק יחידות נופש בעלות של אלפי דולרים. הפגישה האמורה לוותה, לטענת התובעים, במוסיקה רועשת מבלי לאפשר ללקוחות להתרכז בעסקה המוצעת להם ו/או להתייעץ עם כל גורם בנוגע לכדאיותה.

4.לא זו אף זו, התובעים טוענים כי במהלך הפגישה מול נציגי הנתבעת הובטחו להם הטבות למכביר. בסעיף 4 לכתב התביעה מציינים התובעים כי הסיבה בגינה החליטו לחתום על הסכם הרכישה מול הנתבעת הייתה הבטחת התובעת כי יקבלו כרטיסי טיסה מוזלים בהנחה של 50% ממחירם המקורי. עוד טוענים התובעים בסעיף 11י' לכתב התביעה שהובטח להם שהנופש יהיה בחודש אוגוסט ואילו בדיעבד הסתבר שהם רכשו נופש "בעונה הכחולה" שהיא עונת השפל (חודשי החורף). אציין כי בעת עדותה של התובעת בעל פה, מנתה התובעת ארבעה דברים שהובטחו ובדיעבד לא קוימו:

א. הנחה בכרטיסי הטיסה.

ב. נופש בחודש אוגוסט.

ג. מיקום שונה של המלון מזה שלבסוף ניתן.

ד. הנופש הוא מיום שבת עד יום שבת, דבר הכרוך בטיסה ביום שבת, והיות והתובעים הם אנשים דתיים – הדבר אינו אפשרי מבחינתם (פרוטוקול עמ' 25 שורה 24).

5.התובעים מודים כי לא עיינו בהסכם הרכישה ולא קראו אותו בעת הפגישה (התובע בעמ' 14 שורה 4, התובעת בעמ' 22 שורה 25). התובעים מודים כי גם לא קראו את ההסכם בסמוך לאחר כריתתו. לטענת התובע בעמ' 14 ש' 18 – 19 הוא קרא את ההסכם לראשונה "ברגע שרציתי ליישם את הנסיעה שלי, הלכתי לרמת גן ברח' בן גוריון, למשרד שלהם ועליתי למעלה ואמרתי להם שאני רוצה את הכרטיסים". דבר זה אירע "אחרי שנתיים מהחתימה" (עמ' 14 ש' 21). בביקור זה נאמר לתובע, לטענתו, שלא יקבל את ההנחה המובטחת ברכישת הכרטיסים. בעקבות תשובה זו שב התובע לביתו והתקשר למלון, או אז נודע לו שהמימוש הוא בחודש ינואר (עמ' 15 ש' 2 – 5).

6.בעקבות תגליות אלו, פנו התובעים למועצה הישראלית לצרכנות (להלן: "המועצה"). לטענתם ביום 23/9/03, בעקבות פנייתם זו של התובעים השיבה להם נציגת המועצה במכתב מיום 12/1/04. במכתב זה מחווה נציגת המועצה את דעתה המשפטית וקובעת בשוליו כי לתובעים עומדות עילות ביטול שבדין, בין היתר לנוכח העובדה כי "העונה הכחולה" לא הוגדרה בהסכם, החוזה לא נחתם על ידי החבר המייסד ולא הובהרו זכויותיו, טופס הגילוי הנאות אינו עומד בדרישות החוק וההסכם כולל תנאים מקפחים.

7.בעקבות חוות דעת זו, שלח ב"כ התובעים מכתב ביום 18/3/04, המופנה אל הנתבעת ובו היא נדרשת לבטל את ההסכם (להלן: "מכתב הביטול"). מכתב הביטול לא נענה והתובעים שלחו מכתב התראה נוסף ביום 4/6/06 (להלן: "מכתב ההתראה"), גם עליו לא התקבלה כל תשובה.אי לכך ובשל התעלמות הנתבעת ממכתבי ב"כ התובעים, הוגשה התביעה שבפניי.

בפרק המשפטי חוזרים התובעים על הטענות כפי שנכללו במכתב המועצה וטוענים שההסכם אינו נושא את חתימת החבר המייסד; אין בהסכם פרטים אודות מעמדה של הנתבעת כבעלת זכויות לייצג את בעלת הזכויות באתר הנופש ואודות הקשר המשפטי ביניהן, אם בכלל; החוזה הינו חוזה אחיד הכולל תניות מקפחות; טופס הגילוי אינו ערוך בהתאם להוראות החוק הקבועות בסעיף 14א(ב) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א – 1981.

לגופו של הסכם הרכישה טוענים התובעים שבהסכם אין כל הגדרה ספציפית של "העונה הכחולה" ובדיעבד הסתבר להם שלא מדובר בחודש אוגוסט, כמובטח. כך גם לא קוימה ההבטחה לעניין ההנחה ברכישת כרטיסי טיסה והסתבר בדיעבד כי הטיסות הן בימי שבת, דבר שהוא בלתי אפשרי בעליל לנוכח היותם של התובעים אנשים דתיים.

לאור כל האמור לעיל תבעו התובעים את השבת הסכומים ששולמו על ידם בסך 30,730 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות בסך 39,270 ₪.

טענות ההגנה, בתמצית:

8.הנתבעת הכחישה את טענות התובעים, ככל שמתייחסות הן לשיטת השיווק האגרסיבית.

הנתבעת הודתה כי במסגרת מאמצי השיווק מחלקת היא שובר מתנה ללקוחות פוטנציאליים, אולם הדבר טעון בהגעה למשרדי הנתבעת והשתתפות במיצג.